שבוע משפחתי באירלנד ב...דצמבר

לנסוע לאירלנד בחורף זו ממש לא בחירה מובנת מאליה ויש שיגידו הימור מסוכן, אם כך ההימור ממש הצליח לנו הפעם ואפילו מזג האויר האיר לנו פנים. גם הרווחנו את אווירת הכריסמס וגם זכינו לטייל בעונה הרבה פחות מתויירת וכמובן גם יותר זולה.

ההחלטה לנסוע לאירלנד בדצמבר גרמה ללא מעט גבות להתרומם בפליאה, זוגתי שתחיה תמיד חלמה לנסוע לאירלנד, ואחרי שהרעיון המקורי שלנו לנסוע להודו בחנוכה לקראת הקריסמס התבטל מפאת חוסר זמן וימי חופש התחלנו לבדוק את הרעיון ברצינות.

התייעצתי עם צלם אירי שאני מכיר והוא דווקא עודד אותנו:

אירלנד בדצמבר, רעיון מצויין הוא אמר - גשם יורד באירלנד כל השנה, בחורף פשוט יותר קר והימים קצרים יותר, לעומת זאת יש הרבה פחות תיירים, זול יותר, יש אווירת כריסטמס והאור בחורף ממש מדהים באירלנד.

למה אירלנד: חוץ מטבע פראי ויוצא דופן, אירלנד מלאה עיירות קטנות ומקסימות והאירים הם עם חביב ומסביר פנים, האווירה באירלנד חברית ומזמינה ואפילו המבטא פחות נורא ממה שציפינו.

גשם יורד באירלנד כל השנה, בחורף פשוט יותר קר והימים קצרים יותר, לעומת זאת יש הרבה פחות תיירים, זול יותר, יש אווירת כריסטמס והאור בחורף ממש מדהים באירלנד.

---

תכנון המסלול: היה לנו שבוע ברוטו ולקחתי בחשבון את הימים הקצרים ומזג האויר ההפכפך שיכול להיות גשום. החלטתי לחלק את המסלול לשני טיולי כוכב אחד באזור גאלווי Galway שבחוף המערבי והשני כשדאבלין Dublin היא הבסיס.

האני מאמין שלי לגבי טיולים הוא שאי אפשר ולא חייבים לראות הכל, עדיף לראות בנחת ויותר ביסודיות חלק מהיעד מאשר לרוץ מנקודה לנקודה, בעיקר אם אני זה שצריך לנהוג. אולי זה הגיל אבל אני לא רוצה לנהוג יותר משלוש שעות ביום, סה״כ זה חופש ולא מרתון. אני מעדיף להנות מממקומות אליהם נגיע ולא להבאס מאלו אליהם לא נספיק להגיע בפעם הזאת. במקרה של אירלנד בעונה הזאת כשהשמש זורחת ב0915 בבוקר ושוקעת ב1600 היה ברור שעדיף לוותר על משהוא, החלטנו בלב שלם לוותר על האזור הדרומי, ככה נשאיר משהוא גם לפעם הבאה.

היום הראשון - מדאבלין לגאלווי

לדאבלין הגענו ב10.00 בטיסת ריינאיר מלונדון (טיסות לואו קוסט), אספנו בשדה את הרכב השכור (השכרת רכב בחו״ל) ויצאנו מיד מהשדה לכיוון גאלווי, הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש (לנהוג בצד שמאל), ובהתחלה בכל פניה אני צריך להזכיר לעצמי לאיזה מסלול נכנסים, דווקא היה קל להתחיל בכביש הראשי, אין הרבה פניות והכביש רחב , אירלנד מקבלת את פנינו עם גשם וערפל לאורך רוב הדרך. וייז וגוגל עובדים פה בסדר גמור.

לאחר כשעתיים עצרנו להתרענן, לאכול ולטעום טעימה ראשונה מאירלנד בעיירה החמודה Athelone את

העיירה חוצה נהר השאנון ובמרכז העיירה מבצר מרשים, כנסיה יפה ורחוב עם בתים שצבועים בצבעים פסיכודלים למדי. לאחר טיול קצר במבצר חיפשנו מסעדה ונתקלנו בשלט ״הפאב העתיק ביותר באירלנד״ - נכנסנו לפאב הראשון שלנו באירלנד והבר מן החביב הוביל אותנו דרך מעין מבוך וחצר למסעדה של הפאב, ולפאי רועים הראשון והטעים שלנו.

המשכנו למלון שלנו ב Galway, העיר פקוקה למדי אחרי הצהריים - התארגנות ומנוחה קצרה ויצאנו באוטובוס (גם לנהג מגיע לשתות גינס) למרכז העיר לeyre square שם ממוקם שוק כריסמס חביב, אבל קטן יחסית לשווקים בערים הגדולות באירופה, למי שיש ילדים - יש גם לונה פארק נודד כחלק מאווירת הכריסמס. משם המשכנו רגלית לרובע הלטיני ולרחובות עמוסי הפאבים והחנויות, שם גילינו גם את Penneys

ה Primark של אירלנד. עשינו סיבוב בכמה פאבים (פאבים באירלנד) שם גם אכלנו ארוחת ערב. הגענו גם לקשת הספרדית שנחשבת לאחת האטרקציות בעיר אבל לי נראתה כמו סתם עוד קשת.

יצאנו מהפאב אחרי ארוחת ערב לסערה שגרמה לכולם לרוץ ולחפש מחסה מהרוחות ומטחי הגשם, מסתבר שזו היתה סערה יוצאת דופן שלמחרת ידברו עליהה בחדשות.

היום השני - צוקי מוהר והבארנז Burren

השמש זורחת פה בדצמבר בסביבות השעה 0900, כך שזכינו לראות בטיול הזה המון זריחות, פקקים לעומת זאת יש בגאלווי כבר משמונה בבוקר, יצאנו מהעיר לכיוון דרום בn67 שהוא חלק מה״דרך האטלטית הפראית״ The wild Atlantic way לכיוון צוקי מוהר - אולי האתר התיירותי הכי מפורסם באירלנד, מזג האויר בהיר והזריחה יפיפיה, בדרך אכלנו ארוחת בוקר דשנה של סנדוויצ׳ים מסופר מקומי באחת העיירות הקטנות שבדרך. את כרטיסי הכניסה לצוקים קונים כבר בכניסה למגרש החנייה, הבנתי שבקייץ יש פה אלפי תיירים, לנו היה את הצוקים כמעט לעצמנו.

ילדים מתחת לגיל 16נכנסים חינם ויש הנחה לסטודנטים, לפנסיונרים ולמי שמזמין כרטיסים אונליין

יש מרכז מבקרים ובית קפה שנמצא מתחת לאדמה כדי לא להרוס את הסביבה, משם יש מסלול הליכה צפונה

בשביל רחב שהופך למעין שביל עיזים בוצי בהמשך, ושביל לכיוון דרום שהוא מוסדר יותר. הצוקים מדהימים ושווה לראות אותם מכל כיוון, אפשר גם לעלות למגדל אובריין (בתשלום נוסף - בשביל הצפוני), אנחנו לא עלינו אבל יתכן שפיספסנו עוד זווית תצפית מדהימה, כצלם היה אולי עדיף להגיע יותר מאוחר כאשר האור נופל על הצוקים, אבל הם מדהימים מכל זוית ומספקים חווית טבע עוצמתית ושוב מזכירים לנו כמה אנחנו קטנים יחסית לטבע הכל יכול.

רצוי לא ליפול למטה - זה גבוהה ויש גם מצבה לאלו שכן נפלו והמון שלטים שמזהירים ללכת בשביל המרכזי ולא להיתפתות לזוויות צילום מסוכנות, שום סלפי לא שווה את הנפילה.

בילינו כארבע שעות בצוקים, בדיעבד אולי קצת יותר מדי כי השמש שוקעת ב1600, אבל ממש התלהבנו והיה קשה להיפרד.

צוקי מוהר הוא אתר התיירות הכי פופולרי באירלנד ובצדק, הצוקים מרהיבים ומזכירים לנו כמה אנחנו קטנים ביחס לטבע, אומרים שבקייץ יש פה אלפי תיירים, לנו היו את הצוקים כמעט לעצמנו.

יצאנו חזרה צפונה לכיוון העיירה לנמל של העיירה החמודה Doolin דולין, משם יוצאות בעונה מעבורות לאיי

אראן, שווה עצירה - יש שם סלעים יפים על הים ובאופק אפשר לראות את הצוקים מעוד זווית.

עצרנו לאכול צהרים בבר מסעדה Fitzpatrick's Bar, ממליץ בחום על המרק דגים העשיר.

מהעיירה דולין המשכנו לכיוון העיירה Kilfenora ואז דרך כביש R480 הצר והמפותל לפארק הגאולוגי ואתר אונסקו שנקרא Burren ה״בארן״ שזה אזור עם תצורת סלעים יחודית, האמת שהיה כבר מאוחר (1600) והשמש שקעה, כך שהמון לא ראינו, אבל ממה שראינו לא עפנו - תצורות סלעי גיר חשוף זה לא משהוא שאין בארץ, אבל אולי מפעת השעה והלחץ לא לנסוע בכביש הצר והחשוך בחושך פיספסנו משהוא. יש גם מערת נטיפים באזור שלא הספקנו לראות.

לקראת ערב חזרנו לגאלווי אופיר בן ה18 עשה קעקוע בחנות שמצאנו בערב הקודם, אכלנו במסעדה שמעל הפאב (פאבים באירלנד) ואפילו הספקנו לעשות קניות בpenneys שפתוחה עד 10 בלילה.

היום השלישי - גאלווי לקליפדן : Connemara

יום ארוך לפנינו ואנחנו יוצאים לפני הזריחה (לא חוכמה הזריחה ב0900), אירלנד מקבלת את פנינו עם גשם וערפל כבד ואנחנו נוסעים בתוך ענן, כשזה מתפזר נגלה לעינינו באיטיות דרמטית נוף קשוח והררי שזרוע באינסוף אגמים קטנים - קסום.

הצלם האירי שאיתו התייעצתי לפני הנסיעה המליץ לי לבקר בעיירת דייגים קטנה בשם Roundstone בפאב מסעדה שנקראת O'dowd's כיוון שקצת מוקדם היה לבירה הלכנו על ארוחת בוקר, בעודנו ממתינים לקפה המצויין מתבהרים השמיים וקשת מרהיבה ומרגשת נגלית לעיננו, עכשיו אני מתחיל להבין למה התכוון הצלם כשאמר שהאור באירלנד בחורף מדהים ביופיו.

בעודנו ממתינים לקפה המצויין מתבהרים השמיים וקשת מרהיבה ומרגשת נגלית לעיננו, עכשיו אני מתחיל להבין למה התכוון הצלם האירי כשאמר שהאור באירלנד בחורף מדהים ביופיו

המשכנו לאורך החוף לחוף הכלבים היפה ולעיירה קליפדן בה נישן הלילה, עשינו את המסלול נהיגה הסיבובי Sky Road שמתחיל ומסתיים בClifden והוא חלק מה Wild Atlantic Way משם המשכנו

לארמון קילמור היפה ולפארק הלאומי קוננמרה, הכניסה חינם ויש חניה מסודרת ושלט אם מפה של כמה מסלולי הליכה בחרנו במסלול הכחול: כשעה וקצת של הליכה נעימה שבשיאה נוף מרהיב של הרים אגמים וים באופק, חלק מהדרך היה מסלול עץ מוגבה מעל מעין ביצה, כל האזור הזה קסום ומומלץ במיוחד.

ישננו הלילה בClifden קליפדן עיירה קטנה ומרובת פאבים (פאבים באירלנד) שידועים במוזיקה החייה, הפאבים היו מלאים במקומיים שמתחילים

להיתכונן לכריסמס איך לא -בשתיה, אני חושב שהיינו התיירים היחידים בפאב והאווירה הייתה מאוד מקומית, ביתית וחמה וגם המוזיקה החיה חיממה את הלב, פה הכרנו זקן אירי חביב בשם ג׳ו ששמח לספר לנו את סיפור חייו ואת דעתו על ה״מצב״ ואפילו סיפק רכילויות על חלק מבאי הפאב.

הפאבים היו מלאים במקומיים שמתחילית להיתכונן לכריסמס - איך לא בשתיה, אני חושב שהיינו התיירים היחידים בפאב והאווירה הייתה מאוד מקומית, ביתית וחמה וגם המוזיקה חיממה את הלב

היום הרביעי - מקליפדן לדבלין

נסיעה לא קצרה מחכה לנו היום, ארוכה יותר מה3 שעות נהיגה שאני בדרך כלל מקציב ליום, כדי לשבור את

הנסיעה אנחנו עוצרים כשעה מדאבלין במזקקת הוויסקי Kilbeggan מזקקה קטנה ומעניינת שפעם הופעלה כולה בעזרת גלגל שמופעל מכוח המים בלבד, סיור מעניין וטעימות וויסקי הסיור עולה 15 יורו - נחמד מאוד, המשכנו למסעדה בארמון עתיק לא רחוק מהמזקקה ומשם לדאבלין.

אחרי צ׳ק אין למלון שמרוחק כמעה ממרכז העיר לקחנו אוטובוס למרכז העיר לאיזור טמפל בר לטעימה ראשונה של דאבלין.

תחנת האוטובוס היא ליד ״גשר הלפני״ Ha'lpenny Bridge עוברים אותו ומגיעים לאזור שנקרא טמפל בר, אזור מלא בארים ביניהם גם הטמפל בר המפורסם (ראה פוסט בארים באירלנד), אנחנו בשבוע לפני כריסטמס והעיר כולה

מקושטת וחגיגית, הבארים מלאים והאווירה חגיגית, המשכנו לארמון דאבלין שהופך לשוק כריסטמס בדצמבר. חזרנו למלון במונית.

היום החמישי - אזור הרי וויקלו

יצאנו מדאבלין דרומה, תחנה ראשונה היא גני ומצודת פאוורזקורט Powerscourt שם גם אכלנו ארוחת בוקר טעימה בקפה החביב שבארמון , משם יצאנו לטייל בגנים, בעיקר אהבנו את הגן היפני והנוער גם התחבר מאוד לבית הקברות לחיות מחמד, משם המשכנו למפלי פאוורזקוקט, שלאכזבתנו הסתבר שהם סגורים משום מה בתקופה שלפני הכריסמס, שם הכנסנו לוויז ״שמורת טבע הרי וויקלו״, הדרך מאוד יפה ויש כמה תצפיות נוף מרהיבות בדרך למרות שהרוח שם הייתה כלכך חזקה שצילמנו תמונה וברחנו מהר לאוטו מהרוח. המשכנו על פי הוייז, הכביש נהפך לצר יותר הנוף לצחיח יותר והמזג אויר לערפילי יותר, ככל שעלינו פשוט נכנסנו לענן ואז פתאום הוויז אומר במבטא אירי - הגעתם ליעד.... המשכנו עוד כמה מטר בתקווה להגיע לאן שהוא מעניין, אבל לא - היינו בתוך ענן באמצע שום מקום דיי שומם.

אז עשינו אחורה פנה וחיפשנו בטריפ אדוויזר מקום קרוב לאכול בו, הגענו לפרוור נחמד של דאבלין לפאב Tylor's farmhouse המקושט לכבוד הכריסמס לצהריים חגיגי ומיוחד לקראת הכריסמס - היה טעים ונחמד המסעדה היתה מלאה משפחות מקומיות בסופ״ש שלפני החג.

חזרנו לנוח קצת במלון ומשם החלטנו באומץ לנסוע ברכב למרכז העיר, חנינו בחניון של מרכז קניות במרכז דבלין, שנסגר ב10 בלילה. סיבוב בקניון ומשם לעוד ביקור בברים של רחוב טמפל בר והסמטאות שליד, זה סוף השבוע שלפני הכריסמס והבארים מלאים וברבים מהם יש הופעות חיות, אנחנו נותנים לעצמנו להיגרר מבר לבר עד שהיינו חייבים לרוץ להוציא את הרכב מהחניון לפני שיסגר שם עד הבוקר. הנוער נשאר בעיר לבילוי ״בלי הורים״ וחזרו מלאים חוויות משיחות שהיו להם עם אירים ותיירים ידידותיים ודי שיכורים. אנחנו עצרנו בעוד בר ענק והזוי כמעה ליד המלון שהקטע שלו הוא מוזיקת דיסקו, ונקרא משום מב ה״ברנרד שאו״, לילה טוב.

היום השישי - דבלין

מלאים אומץ מהמסע הרכוב למרכז העיר בערב הקודם אנחנו מחליטים גם היום להגיע לעיר עם הרכב, התנועה בעיר בסופ״ש לא נוראית ויש כמה חניונים באזור מרכז העיר. אנחנו מתחילים בטריניטי קולג׳ ובספריה שהיא כנראה המפרסמת בעולם, ובתצוגה של ה book of Kells ספר הברית החדשה המאוייר והעתיק. נראה לנו בהתחלה מוגזם לשלם כדי לראות ספריה - יש הנחה לסטודנטים ולקונים אונליין מראש וכניסה חינם עד גיל שש עשרה - לא לוותר! חדר הסיפרייה מרשים ומעניין ותמונות יפות משם מובטחות.

משם המשכנו למדרחוב של דבלין, המשפחה נתקעה בקניות ואני יצאתי להסתובב ברחובות הצבעוניים של דבלין (עוד עצות מה לעשות בזמן שהאשה והילדים בקניות בפוסט - 10 עצות מה לעשות כשהאשה בקניות...).

אחרי גורמה המבורגר עשינו את הדרך הדיי ארוכה ברגל למרכז המבקרים של בירה גינס, מהאטרקציות הפופולריות בעיר. יש לציין שלא מדובר בסיור במבשלת הבירה של גינס, זה מרכז מבקרים מרשים למדי שמספר את הסיפור של גינס ובסוף גם מקבלים פיינט של גינס בסקיי בר שצופה על דבלין מלמעלה, הגינס פה באמת יותר טעימה מאשר בארץ.

תיירותי. יצאנו מגינס בחושך לשכונה די ענייה וקצת מלחיצה של דבלין.

חזרנו לפרידה מאזור הבארים וחזרה לחניון, לחרדתי לא מצאתי את כרטיס החניה, באינטרקום בישרו לי שהקנס על אבדן כרטיס הוא 70 יורו, אאוץ׳ - ״אבל מחר ערב כריסמס אז נוותר לך הפעם״ אמר האירי החביב באינטרקום ופתח את השער.

היום השביעי - Houth וערב כריסמס בוינה

בדרך לשדה התעופה עשינו סיור בפרוור העשיר של דבלין שנקרא Houth שם אחלנו ארוחת בוקר טעימה ליד המרינה - ביי ביי לאירלנד לבינתיים ובטיסת לואו קוסט הגענו לפנות ערב של ערב קריסטמס לוינה, מונית למלון, צ׳ק אין זריז ושתי תחנות ברכבת התחתית למרכז העיר, ברכבת שמענו לראשונה זה שבוע עברית ומשפחה דתיה שאלה אותנו אם אנחנו להדלקת לחב״ד, מה הם חוגגים את הכריסמס שאלתי בטמטומי - לא זו הדלקת נרות חנוכה אמרו כשפליאה על פניהם במרכז העיר בכיכר, טוב לשם אנחנו נוסעים אמרנו - הגענו בדיוק בזמן לשיר שירי חנוכה ולרקוד בהתלהבות עם הרב הצעיר של חב״ד, חוויה.

חששנו מאוד שלא יהיו מסעדות פתוחות בערב כריסמס, הם היו פתוחות אבל תורות ארוכים השתרכו לפתחם, מצאנו מסעדה נחמדה שהתור בה לא נראה נורא ואחרי כרבע שעה כבר אכלנו שניצל וינאי מפלצתי וטעים מאוד. אחרי טיול רגלי לאופרה ולכמה ארמונות יפים חזרנו לאזור המרכז לקפה מוצרט הידוע וכמובן מאוד טעים לאפפל שטרודל מעולה ובמחווה אחרונה לאירלנד עם אייריש קופי מעולה.